שד"ל על שמות ה׳

1 לא ידעתי את ה': גם אם שמע שמו אמר לא ידעתיו, כלו' לא ידעתי בו אלהות, לא נסיתי במה כחו גדול, כמו אלהים אחרים אשר לא ידעתם.

2 אלהי העברים נקרא עלינו: הוראתו כאן אעפ"י שהוא באל"ף כמו למעלה ג' י"ח בה"א, נגלה עלינו, ומה שכתבתי בבה"ע תקפ"ט עמוד 88 טעות היתה בידי, כי מליצת נקרא שמו עלינו לא תקום ולא תהיה בלא מלת שם, כמו שכתבתי למעלה ג' י"ח נגד ראז', אמנם נראה כי כשמעם שהוא אומר לא ידעתי את ה' חזרו ופירשו כי האל הזה הנגלה אליהם הוא אלהי העברים שהיה מפורסם יותר מלבד כי כן צוה ה' אותם לומר ה' אלהי העברים, לא אלהי ישראל וכמו שהעיר וגם הכורם, ומפני שהבינו מדבריו לא ידעי את ה', שלא ידע במה כחו גדול, הוסיפו ואמרו פן יפגענו וכו', כלו' ידענו כי יש בידו להעניש בדבר או בחרב. ויוסף ירא מוסיף כי לכך הזכירו הדבר והחרב כדי שיירא פרעה שמא ידבק הדבר גם במצרים, וכן החרב היא המלחמה והיא לא תהיה על ישראל לבדם אלא על כל יושבי הארץ.

3 תפריעו: נראין דברי יש מפרשים שהביא רד"ק בשרשים, שהוא ענין רחוק ונזירה לאחור, וממנו למפרע.

4 תפריעו את העם ממעשיו: נראה כי בפעם הראשונה הזאת הלכו עם משה גם זקני ישראל, כמצווה למעלה ג' י"ח; והנה פרעה הבין כי משה ואהרן כבר דברו אל העם את כל דברי ה', והנה אמר להם למה תפריעו את העם ממעשיו, כי באמרכם אליהם כי אלהיהם מבקש מהם שילכו לחוג לכבודו יתחילו להכין עצמם לחג, ותהיינה כל מחשבותם לכך ולא לעבוד עבודת המלך; ואמר לזקני העם לכו לסבלותיכם, והכוונה גם אתם גם העם.

5 הן רבים וגו': והלא הפסד גדול יהיה זה אם ישבתו ממלאכתם מאחר שהם רבים מאד רש"י וראב"ע. ולדעת איגל הכוונה הם רבים ויוכלו למרוד, ולמה תשביתו אותם מסבלותם ואז יהיה לבם פנוי למרוד בי.

6 הנוגשים: ממונים מצריים להכריחם על המלאכה, והשוטרים מבני ישראל, רש"י.

7 תבן: הוא הארוך הנקצר עם השבלים paglia, וקש הוא הקצר שמניחים בשדה למאכל בהמות Stoppia; וכן דעת ר"י בתוספות, שבת ל"ו עמוד ב', ובתבן מעמידים ומחזיקים הלבנים, והנה תחלה היה פרעה נותן לישראל התבן משלו ללבון הלבנים, ועכשו הכריחם לשוט אנה ואנה בשדות ללקט הקש הקצר, וא"ס כי רבים מן המצרים לא היו מניחים אותם לקושש את הקש, והנה היו ישראל בצרה גדולה, ואולי גם לכך נתכוונן פרעה, שיתקוטטו המצרים עמהם ויהרגו אותם. ופעל קושש קרוב לפעל קצץ וכן מקושש עצים, ונקרא קש הנשאר אחר הקציצה והקצירה.

8 וקששו להם תבן: מה שיעמד להם במקום תבן, כמפורש למטה לקושש קש לתבן.

9 מתכנת: שרש תכן מורה ידיעת הדבר בצמצום, יהיה זה במדה, במשקל או במספר או בדרך אחר; מתכנת הלבנים וכן למטה פסוק י"ח ותכן לבֵנים תתנו, הכוונה על המספר, ובמתכנתו לא תעשו למטה ל' ל"ב הוא במספר ובמשקל, את הכסף המתֻכָּן מ"ב י"ב י"ב הוא במספר, ומים תִכֵּן במדה איוב כ"ח כ"ה הוא במדה, ותכֵן לבות ה' משלי כ"א ב', ותוכֵן רוחות ה' שם י"ו ב', ולו נתכנו עלילות שמואל א' ב' ג' הכוונה ידיעה מצומצמת; וכן לא יתכן דרך ה' יחזקאל י"ח כ"ה הכוונה שאי אפשר להבינו כלו' אינו מתישב על הדעת. ואמנם שרש תקן בקו"ף הנמצא רק פעם אחת בקהלת, י"ב ט' תִקֵּן מְשָלִים הרבה, ענין אחר הוא ענין העמדה והצבה, ול' ארמית הוא, ומשם בא בקהלת ובדברי רז"ל, וממנו תקנת שבת בקו"ף בהרבה סדורים כ"י, וכן צ"ל. וע' פירושי בישעיה מ' י"ב.

10 ואל ישעו בדברי שקר: יפה דקדק רש"י שאם היה מענין וישע ה' אל הבל, היל"ל אל דברי שקר או על דברי שקר, לא בדברי, והוא פירש לשון דבור, וכן פירש ואשעה בחקיך תמיד תהלים קי"ט קי"ז; ונ"ל שאינו זז מענין פנייה, רק כי כשאחריו בי"ת ענינו פנייה דרך שעשוע כמו בלע"ז divertirsi, שגם הוא מן vertere שענינו פנייה, וכן ואשעה בחקיך, ומן שעה נגזר שעשוע.

11 ויפץ: פעך עומד, והוא קל מנחי עי"ן יו"ד, ע"ד אז ישיר ודומה לזה ויפץ העם מעליו ש"א י"ג ח', יָפֵץ קדים עלי ארץ איוב ל"ח כ"ד, אבל ויפץ ה' אותם משם בראשית י"א ח' הוא הפעיל, גם היה אפשר לקרוא וַיָפָץ, ולעשותו בנין הקל מנחי עי"ן וי"ו, כמו ויפוצו אויביך במדבר ד' ל"ה.

12 לקושש קש לתבן: לתלוש הקש הנשאר בשדה להשתמש ממנו במקום תבן, וע' למעלה פסוק ז'.

13 אצים: משרש איץ.

14 כאשר בהיות התבן: היה נ"ל נגד הטעמים שהוא חוזר למעלה, הנוגשים היו אצים כאשר בהיות התבן, כי היה רחוק בעיני שיאמרו בפיהם כלו מעשיכם עכשו שאין לכם תבן, כמו בזמן שהיה לכם תבן, כי זה דבר שאין הדעת סובלתו. והלא תראה בפסוק שאחר זה מדוע לא כליתם חקכם ללבון כתמול שלשום, ואינו אומר כאשר בהיות התבן. והייתי אומר כי הנוגשים לא היתה פקודתם אלא לזרז העושים במלאכה, ולקחת מהשוטרים סכום הלבנים דבר יום ביומו, ולהכותם אם יחסר מהם, ואמנם דבר אין להם עם התבן, ינתן או לא ינתן לעושי המלאכה, לפיכך היו עושים עצמם כבלתי יודעים שאיננו ניתן להם, והיו אומרים כלו מעשיכם דבר יום ביומו, וכן מדוע לא כליתם חקכם ללבון כתמול שלשום גם תמול גם היום, כלו' מה החדוש הזה שלא כליתם חקכם? וזה טעם מדוע, איך היה החדוש הזה ע' למעלה א' י"ח, הרי מבואר שעשו עצמם כבלתי יודעים הסבה הגורמת. ועתה אדר תרי"ד ראיתי כי כל זה לא יתכן, שהרי למעלה פסוק ו' ופסוק י' מבואר כי הנוגשים הם הם שקבלו מפרעה הצווי והודיעוהו אל העם לאמר כה אמר פרעה איננה נותן לכם תבן, ואיך יעשו עצמם כבלתי יודעים שאין להם תבן? ועוד כאשר העירני תלמידי מוהר"ר דוד חזק השוטרים המוכים היה להם להשיב לשאלת הנוגשים מדוע לא כליתם חקכם ולומר להם כי הסבה היא מפני שאין להם תבן; אבל השוטרים לא השיבו כך, כי כבר הקדימום הנוגשים באמרם כלו מעשיכם דבר יום ביומו כאשר בהיות התבן; ובראותם כי הנוגשים היו מוכרחים מפני צווי פרעה לאטום אזנם מלשמוע טענתם, הלכו וצעקו אל פרעה עצמו. ומלת מדוע גם היא על מקומה תבא בשלום, וענין השאלה הוא: איך היה שזדתם לעבור על מצות המלך כמו למעלה א' י"ח, כי נרפים אתם ואוהבי הבטלה, והעדר התבן איננו סבה מספקת, כי הרבה פנאי יש לכם לקושש קש וללבון הלבנים, אלא שאתם עצלים, ומאבדים הזמן בדברים בטלים.

15 מדוע לא כליתם וגו': מדוע לא כליתם גם תמול גם היום כמו שכליתם ביום תמול שלשום החק הקצוב עליכם ללבון רש"י, והתימה על אנקלוס שחלק תמול שלשום לשנים, ואינם אלא יום אחד מהרש"ד. ואחד מתלמידי אמר כי אתמלי באל"ף ענינו יום שלשום, ותמלי בלא אל"ף הוא יום אתמול, ולפיכך דקדק אנקלוס ותרגם כמאתמלי באל"ף אף תמלי בלא אל"ף. וחזרתי על כל תמול ואתמול שבמקרא, ומצאתי כלם מתורגמים אתמלי באל"ף, זולת זה ושלשה אחרים שמתורגמים תמלי בלא אל"ף, והם גם תמל גם היום ש"א כ' כ"ז שענינו תמול ממש, ותרגומו תמלי, והשני הוא גם תמול גם שלשום הייתם מבקשים ש"ב ג' י"ז, והשלישי תמול בואך שם ט"ו כ' שנים אלו מתורגמים תמלי בלא אל"ף, ואעפ"י כן אין הכוונה על יום תמול דוקא. והנכון כדברי איגל כי מאיתמלי ומדקמוהי היא מליצה בל' ארמית והוראתה על הזמן שעבר, לא על יום אתמול דוקא, אך אין הדבר תלוי במציאות באל"ף או בחסרונה, כי תמלי ואתמלי אחד הם, כמו בלה"ק תמול ואתמול, אבל תמול שלשום בלה"ק ומאתמלי ומדקמוהי בארמית, מליצות הן המורות על זמן רב שעבר.

16 וחטאת עמך: וחטאת לפי נקודו ענינו וחטאה כמו וקראת אתכם הרעה דברים ל"א כ"ט, ופירושו כתרגומו ועמך חטאים נגדנו במה שהם מכים אותנו, ונגד אחינו במה שהם מבקשים מהם מה שאין בידם לעשות; ובא העם בלשון נקבה כמו מדוע שובבה העם הזה ירמיה ח' א' והיל"ל ואתה חוטא, ודרך כבוד כנּוּ ואמרו עמך חוטאים ראב"ע, ורמבמ"ן פירש הם נוהגים בנו שאנחנו עמך כמנהג עם החוטאים, להכות אותנו ואנחנו נקיים; וזה כדברי הכורם רחוק. והיה אפשר לקרוא וֵחַטָּאת שם דבר עִמָּךְ.

17 אותם: את בני ישראל רש"י.

18 לאמר: כשאמר להם פרעה כך. וראב"ע רמבמ"ן וראז' פירשו אותם את עצמם.

19 לא תגרעו מלבניכם: מן הלבנים המוטלים עליכם, כלומר ממה שהוא דבר יום ביומו.

20 נצבים לקראתם: שהיו מצפים לשמוע תשובת המלך.

21 הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה: עשיתם אותנו בעיניו כאלו ריחנו יבאש, עשיתם אותנו נמאסים ושנואים בעיניו.

22 וישב משה אל ה': אל המקום שהיה מדבר עמו שם רשב"ם ורמבמ"ן, ואולי היה חוץ לעיר, ע"ד כצאתי את העיר אפרוש כפי אל ה' למטה ט' כ"ט.